עד מתי אפשר לתבוע על רשלנות רפואית? מה שחשוב לדעת על התיישנות

מה זה התיישנות?

התיישנות היא העיקרון המשפטי שמגביל את פרק הזמן שבו ניתן להגיש תביעה לבית המשפט. בתחום הרשלנות הרפואית בישראל, תקופת ההתיישנות של תביעת רשלנות רפואית הקבועה בחוק היא שבע שנים. אך נקודת המוצא לספירת השנים הללו אינה תמיד ברורה, וזה בדיוק המקום שבו טמונה המורכבות.

ההנחה הרווחת היא שהשעון מתחיל לרוץ ביום שבו בוצע הטיפול הרפואי. אך זה לא בהכרח נכון. החוק קובע שהספירה מתחילה ביום שבו קמה עילת התביעה, כלומר ביום שבו הנזק התגלה, או שהיה עליו להתגלות באופן סביר. הבחנה זו משמעותית ביותר בפועל, ובמקרים רבים היא זו שמאפשרת להגיש תביעה גם שנים לאחר האירוע הרפואי עצמו.

דוגמה: אם רופא לא אבחן ממצא חשוד בבדיקה שבוצעה בשנת 2018, אך המטופל גילה את הטעות רק בשנת 2023 כשהמחלה כבר התפתחה, ספירת שבע השנים תתחיל משנת 2023, לא משנת 2018.

המקרה המיוחד של קטינים

כאשר מדובר בפגיעה שנגרמה לילד, הכללים שונים לחלוטין. תקופת ההתיישנות של שבע שנים מתחילה לרוץ רק כשהקטין מגיע לגיל 18. כלומר, ניתן להגיש תביעה עד גיל 25. נזקי לידה, שיתוק מוחין, פגיעות נוירולוגיות בתינוקות, כל אלה יכולים להיות נושא לתביעה גם שנים ארוכות לאחר הלידה, כל עוד טרם חלפו שבע שנים מגיל 18.

כדאי גם לדעת שבמקרים של נזקים שהשלכותיהם המלאות מתגלות בהדרגה, כמו עיכוב התפתחותי שמתברר רק בגיל בית הספר, ייתכן שספירת ההתיישנות תתחיל מרגע שהקשר בין הנזק לבין הטיפול הרפואי הובן לראשונה. זו נקודה שהורים רבים אינם מודעים לה, ושמשנה לחלוטין את התמונה המשפטית.

מה אם המידע הוסתר מהמטופל?

מקרים שבהם בית חולים או רופא הסתירו ממטופל מידע על טעות שבוצעה, או הציגו לו את הסיבוך כתוצאה רגילה של הטיפול, מקבלים יחס מיוחד בבית המשפט. במצבים אלה ספירת ההתיישנות תתחיל רק מהרגע שבו המטופל גילה, או שהיה עליו לגלות, את האמת. ישנם מקרים שבהם תיעוד רפואי שונה בדיעבד, או שבהם הצוות הרפואי הסביר למטופל שמה שחווה הוא "תוצאה צפויה" של הניתוח, בעוד שבפועל מדובר היה בטעות ברורה. בתי המשפט מתייחסים לכך ברצינות רבה.

זו הסיבה שגם אנשים שחשים שעברו יותר מדי שנים לא צריכים לוותר מיד על בירור המקרה. בדיקה של עורך דין המתמחה בתחום יכולה לגלות שעדיין ניתן לפעול, ושנקודת המוצא לספירת ההתיישנות שונה ממה שחשבו.

מה עושים בפועל?

הצעד הראשון הוא לבקש את התיק הרפואי המלא. החוק מחייב את המוסד הרפואי למוסרו לפי בקשה, והוא הבסיס לכל בחינה של המקרה. לעיתים כבר בקריאה ראשונה שלו על ידי מומחה ניתן לזהות חריגות שהמטופל לא היה מודע להן.

הצעד השני הוא פנייה לעורך דין המתמחה ספציפית ברשלנות רפואית. עורך דין כזה יוכל לבחון את נסיבות המקרה ולקבוע מתי בדיוק התחילה לרוץ תקופת ההתיישנות, שכן זו שאלה משפטית שתשובתה אינה תמיד אינטואיטיבית. הייעוץ הראשוני ניתן בדרך כלל ללא עלות, ושכר הטרחה משולם רק אם התביעה מצליחה.

למה לא כדאי לחכות?

גם כשמדובר במקרה שבו ההתיישנות עדיין לא חלפה, הזמן הוא גורם קריטי. ככל שעובר יותר זמן מהאירוע הרפואי, קשה יותר לאסוף ראיות, לאתר עדים ולשחזר את מהלך הדברים. תיקים רפואיים מושמדים לאחר תקופה מסוימת, וזכרונות מיטשטשים. מטופל שניזוק מרשלנות רפואית ופונה לבירור מוקדם ככל האפשר מגיע לתביעה עם בסיס ראייתי חזק בהרבה.

בשורה התחתונה, התיישנות תביעת רשלנות רפואית היא נושא מורכב שאין להסיק לגביו מסקנות ללא בחינה משפטית של הנסיבות הספציפיות. מי שחושד שנפגע מרשלנות רפואית, גם אם עברו שנים, ראוי שיפנה לייעוץ ראשוני לפני שמחליט שהדלת נסגרה בפניו.